
מצפה השלום – "ביתי את בוכה או צוחקת"
כאשר מסתובבים בינות השקט הפסטורלי של קיבוץ אפיק, קל מאוד לשכוח שפעם לפני יובל, 50 שנה בדיוק – לא היה כאן שקט כל כך. כאן על ההר הזה, שעליו בנויים מבניו היפים והשלווים של אתנחתא באפיק עמדו תותחים וירו השכם והערב על הבתים שבעמק למטה. והילדים ישבו במקלטים, והחקלאים חרפו את נפשם, ויצאו לעבוד את האדמה עם טרקטורים משוריינים. מילות השיר ששרה חווה אלברשטיין: ביתי את בוכה או צוחקת – מיטיבות כל כך לתאר את האימה ששררה אז על העמק, מכיוון ההר הזה:
"פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק,
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת".
1967 – המפנה
ב-1967 החליטה מדינת ישראל לשים למצב הנוראי הזה סוף, ויצאה למלחמת ששת הימים, מלחמה נוראית – שסופה הביא שקט. שקט לעמק. שקט שנשמר כבר 50 שנה. והנה המלים הבאות של השיר, שמעידות על ההמשכיות והתקווה. והשקט:
"הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.
הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא –
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת".
מצפה השלום
השם מצפה השלום, הממוקם בפאתי כפר חרוב, כ-10 דקות בלבד מקיבוץ אפיק – נבחר כדי להעצים את השלום והשקט שבא אחרי המלחמה ההיא. זוהי נקודת תצפית מרהיבה, ממש על שפת המצוק. תוכלו לראות כאן את החרמון והרי צפת. את הרי הגליל המתנשאים ירוקים ויפים, גם את הארבל תראו מכאן ואפילו את התבור. כמובן שעמק הירדן נראה שרוע כאן בשקט שלו, בין אדמותיו החקלאיות, שהחקלאים עובדים אותם עכשיו בנחת, בלי אימת הפגזים מאז. והילדים משחקים על מדשאות הקיבוצים, כשהמקלט של פעם, מהווה רק עוד מקום לשתול עליו מפרחי העונה. ותוכלו גם לנוח במבטכם על הכנרת הכחולה והיפה, שהרוחצים בה שלווים כל כך, בלי שהד הפצצות של אז, יפריע את מנוחתם.
מהמצפור יוצא גם סיבוב מעגלי בן שעה, נוח ונעים לכל המשפחה, העובר בין בוסתנים וכרמי זית, וליד מעיין יפיפייה, שהיה פעם בריכה של קצינים סורים, שישבו כאן ברמת הגולן היפה שלנו, עם התותחים שלהם.
ועכשיו? עכשיו – שלום!