הכניסה לחצר ראשונים בדגניה א | צילום: אבישי טייכר

חצר כנרת, חצר דגניה – חלומות שהפכו למציאות

קיבוץ. מה זה קיבוץ? מן רעיון מוזר כזה, שכמה אנשים שאינם משפחה, מסוגלים לחיות חיים משותפים. הכסף? משותף. פרי האדמה? משותף. חלוקת העבודה? משותפת. גידול הילדים? משותף. כן. כן. גם גידול הילדים משותף, כדי שאבא ואמא יהיו פנויים לעבודת הכלל. פשוט לא? אז, השנים מראות שאולי, זה לא כל כך פשוט, כפי שדמיינו זאת לראשונה חבורת אנשים מהפכניים, יש שיאמרו הזויים, בעשור הראשון של המאה העשרים – שישבו להם בחצרות דגניה וכנרת, והגו, ועבדו יחד, וגידלו ביחד, וחלמו יחד – והיוו מודל, שהיה מחלום למציאות. אותו המודל שהיווה נר לרגליהם של עשרות קיבוצים שהוקמו בארץ ישראל. או אולי עדיף לומר זאת כך: עשרות קיבוצים, שהקימו את מדינת ישראל.

חצר דגניה – "אם הקבוצות והקיבוצים"
אז הנה החזון, כפי שהוא נראה אז. חבורה אינטימית, מתיישבת ביחד, ופועלת ביחד ליצירת חברה משותפת, טובה יותר ממה שהחברים ידעו עד אז. חברה שתספק לפרט את כל צרכיו, כשהכלל מהווה את הבסיס והיסוד.  איך עושים את זה? פועלים לפי מודלים של חוות גרמניות – חצר מוקפת חומה, ובתוכה מבנים. גם החומה וגם המבנים בנויים מאבני הבזלת הטבעיים של האזור, ורוחב הקירות הוא של חצי מ'. מרשים בהחלט. בתוך החצר: אסם ולול, רפת ומחלבה, בתי מלאכה ומחסנים וגם שובך יונים. חדר אוכל ומקלחת וגם מבנה מגורים בן 2 קומות; ולכל המבנים גג רעפים אירופאי ואדום.

היום, המקום מהווה מוזיאון, שיחזיר אתכם לתקופה ההיא, וילמד אתכם דבר או שניים על התיישבות בארץ ישראל.

חצר כנרת – חווה חקלאית לימודית
עם כל הרצון הטוב של המתיישבים החלוציים שעלו חדורי רוח וברק בעיניים – בינינו, לעבוד את האדמה – הם לא ידעו. ואיך ידעו? הרי רובם הגיעו מבתים מפונקים ומפנקים באירופה, וידיהם של רבים מהם לא ראו עבודה פיסית מעולם, שלא לדבר על עבודת אדמה. אך, אל דאגה! פותחים בית ספר. בית ספר שילמד עבודה חקלאית מהי. והנה לכם חוות כנרת. בה ילמדו החלוצים את עבודת האדמה, החקלאות וגידול חיות המשק, ואזי כשהם מוכנים – ישלחו לרחבי ארץ ישראל, ויקימו יישובים חדשים.

וכך, אכן הוקמו להם יישובים רבים בארץ ישראל, הנה רשימה של חלק קטן, שמהווה שם ותפארת בכל המדובר בהתיישבות: דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ורבים וטובים אחרים. גם ארגונים גדולים ומוכרים, קיבלו את תחילת ההכשרה שלהם בחווה, ולדוגמא: המשביר, תנובה, סולל בונה וגם ההגנה.

וגם שמות רבים של מפורסמים ושל פחות מפורסמים, שהיוו את היתד היציבה ביותר של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל כרוכים בחוות כנרת – חנה מייזל שהקימה את חוות העלמות שליד חצר כנרת ורחל המשוררת חניכתה הנאמנה. ואליעזר יפה וברל כצנלסון וש"י עגנון וא.ד גורדון וארתור רופין ועוד טובים אחרים, שכל אחד תרם לחוות כנרת את תרומתו שלו.

היום, תלמדו בחצר כנרת על התקופה ההיא, באמצעות מבניה המשוחזרים, סרטונים ואפילו מדי פעם הצגות שחזור.

שתי החצרות נמצאות במרחק של כחצי שעה בלבד מקיבוץ אפיק – על שפת הכינרת, ולכן אפשר לשלב את היום החווייתי והלימודי הזה, גם בטבילה נעימה בכינרת.

יום עצמאות שמח – מאתנחתא באפיק!