השבילים בין דגניה לכנרת
כשאומרים דגניה וכשאומרים כנרת – עולה מיד תמונת היסטוריה ציונית. תמונת החלוץ. תמונת הקיבוצניק הראשון. הקיבוצניקית העובדת בעמל וביזע כפיים בשדות. השוויון. אחוות הפרולטריון וחדוות האחדות.
משם הגיע רעיון גידול ילדי הקיבוץ ביחד, כדי שההורים יוכלו לעסוק בדברים חשובים בהרבה מגידול ילדים. כדי שגם האם/האישה תוכל להגשים את חזון העבודה העברית בארץ הקודש, שמא תהיה גם היא נדמית לאותה אם עבריה מהגולה – המטופלת בשמונת ילדיה, הדבקים בה, והיא בהם.
שם הכול התחיל, בין דגניה לכנרת. משם צמחו וגדלו דורות רבים של קיבוצניקים וקיבוצניקיות שהרבה הרבה הרבה טוב יצא מהם, אך עם כל הטוב הזה – יצאו גם לא מעט… כמו שאומרים בשפת הרחוב… לא מעט שריטות.
חזון ועבודה
כ-30 ק"מ בלבד מאתנחתא באפיק הקסומה ומקיבוץ אפיק – נחים להם עד היום דגניה וכנרת שהם האמא והאבא של כל קיבוצי וחלק ממומשבי ארץ ישראל, באשר הם. וכן, גם של קיבוץ אפיק, שהוקם ב-1972 יותר מ-60 שנה אחרי שהוקמה חוות כנרת האגדית (1908), שהכשירה הן לעבודת האדמה, והן להגות המחשבתית – עשרות ומאות ממובילי ההתיישבות הארץ ישראלית.
ויותר מ-60 שנה גם אחרי שהוקמה קבוצת דגניה (1913), שבה ישבו צעירים וצעירות חדורי אידיאולוגיה ורוחניות; שעלו ארצה מאירופה, והזמינו גם את א.ד. גורדון הקשיש מהם בהרבה – כדי שיוכלו לחסות בצלו, וללמוד ממשנתו הסדורה. הם ברובם היו יהודים חופשיים, כפי שכונו אז. שוברי עול ומסורת, שוברי מוסכמות חברתיות, שביקשו להקים חברה חדשה. והוא, א.ד.גורדון – בלי שרובם ישימו לב, היה בעצם יהודי שומר מצוות – שבעיקר רצה להחזיר את האדם לחיבורו הטבעי לעונות השנה ולמחזוריות העולם הזה, בכל מה שהוא מביא אתו. אך, א.ד. גורדון היה ההוגה של דת העבודה, כפי שקראו לה נאמני ושומעי דברו.
חצר דגניה וחצר כנרת
היום מוזמן הציבור הרחב לבקר בשתי החצרות הללו; חצר דגניה וחצר כנרת. בכל אחת תוכלו לקבל מנה הגונה של היסטוריה התיישבותית, המוצגת דרך פריטים של התקופה, דרך מיצגים, חזיונות ושחזורים. הביקור בחצרות מבטיח להשאיר אתכם בחיבור אמתי ושורשי לכל המתרחש בארץ הזו לאורכה ולרוחבה. באופן, שעם כל הקושי שהדברים יכולים לעלות – מחבר בסופו של דבר אל המהות של הדברים, בהרבה הרבה אהבה.
